פארק גורן

פארק גורן הוא אחד ממקומות המפלט הקיציים של חובבי הטיולים. שולחנות הפיקניק נמצאים בצל עצי החורש; בחניון שהכשירה קק"ל יש מי שתייה; אם נורא חם – אפשר להסתפק באתרים המרהיבים המלווים את דרך הנוף של הפארק. אם מזג האוויר סביר, אפשר לרדת לנחל כזיב, לטפס למבצר, או לבלות בנחל ובעין טמיר. ועם קצת מזל, אולי תפגשו את היחמור הפרסי. רמז: יש יותר סיכוי לכך בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות אחר הצהריים המאוחרות.

איך מגיעים?

הכניסה הראשית לפארק מסתעפת מכביש הצפון. נוסעים משלומי מזרחה בכביש הצפון (כביש 899) ומגלים את הכניסה לפארק בין סימני ק"מ 11–12. על צירי גישה נוספים קראו בפרק ההנחיות.

פארק גורן

פארק גורן, המשתרע על כאלפיים דונמים, שוכן בראש מצוק אדיר המתנוסס מעל לגדתו הצפונית של נחל כזיב. מקצה המצוק נשקפים הנופים המרהיבים של שמורת נחל כזיב. בין עצי החורש הירוקים מיתמר המבצר הצלבני מונפור. קק"ל טיפחה את עצי החורש הטבעי ושיבצה ביניהם חניונים רבים, אבן שואבת למטיילים מכל רחבי הארץ. העץ השולט בחורש הוא אלון מצוי. קל לזהות אותו על פי שולי העלים הקוצניים שלו ועל פי פירותיו המיוחדים: כל פרי מכיל זרע גדול אחד המכונה בלוט. החלק התחתון של הבלוט נתון בתוך ספלול - כוסית מעוצה הבנויה קשקשים. האלון המצוי הוא אמנם השליט הבלתי מעורער של החורש, אך מלווים אותו עצים רבים אחרים, כגון ער אציל - עץ הגדל אצלנו רק בחורש הלח ומעליו מכינים את התבלין הידוע בשם "עלי דפנה"; אלון התולע - עץ נשיר חורף, הגדל בדרך כלל במקומות הגבוהים והקרים יותר של החורש; קטלב מצוי - הניכר בקליפת הגזע האדומה שלו ובפירותיו הכדוריים, הצבועים גם הם אדום; אשחר ארצישראלי - מין שיח-עץ בעל קצות ענפים קוצניים ופירות כדוריים כהים; עוזרר קוצני - בעל הפירות האכילים; אלה ארצישראלית ואחרים. בין עצי היער, במיוחד במקומות הפתוחים לשמש, עולים בחורף ובאביב פרחים בשלל צבעים: כלניות, רקפות ואיריסים, וגם פנינה של ממש: סחלב מצויר - צמח נדיר בארצנו שגדל רק בגליל העליון. לעצי החורש הים-תיכוני יש כמה קווי אופי משותפים: הם בדרך כלל ירוקי עד וקוצניים. רובם מפתחים כמה ענפים, שמתפצלים קרוב לפני הקרקע. העצים יוצרים נוף "סגור", סבך בלתי עביר לאדם, אלא אם כן נפרצו בו שבילי הליכה. מדוע אופיינית צורת צימוח זו לחורש שלנו? התשובה נעוצה, כפי הנראה, בתגובה של העצים לתנאי הסביבה שבהם הם מתקיימים. בקיץ היבש שלנו, עתיר השריפות, שורדים רק צמחים שפיתחו מנגנוני הגנה כנגד תופעה זו. עצי החורש ירוקי-העד מצוידים בניצנים רדומים הממוקמים בצוואר השורש, מעט מתחת לפני הקרקע. כאשר פורצת בשטח שריפה, הניצנים הללו אינם נפגעים. אדרבא, השריפה מעוררת אותם מתרדמתם. הניצנים מתפתחים לענפים רבים וכך צומחים עצים רב-גזעיים, שיוצרים סבך גדול. יופיו המיוחד של פארק גורן טמון בעובדה שצומחים בו עצי בר. אבל ללא טיפול ביער, אי אפשר לבלות בו. קק"ל קיבלה על עצמה לטפח, לעצב את העצים וליצור בהם גזע אחד חזק, כך שבני האדם יוכלו לטייל ביניהם וליהנות מהם. בחורש הוצבו שולחנות פיקניק, הותקנו ברזי שתייה ושירותים, הוקמו מצפורים, נפרצו שבילי הליכה וסומנו מסלולי טיול. כל אלה, יחד עם הנוף הטבעי, הפכו את פארק גורן לאחד ממוקדי הטיולים החשובים בישראל.

אתרי הפארק

דרך הנוף הדרך עבירה לכל רכב ואורכה כ-8 ק"מ. דרך הנוף עוברת בנופים המשקיפים על נחל כזיב והיא מסתיימת ליד היישוב גרנות הגליל, אך עבירה לרכב פרטי רק עד חניון זיתים. מחניון זיתים ליישוב גרנות הדרך עבירה לרכבי שטח בלבד. מהדרך ניתן להגיע לאתרים המרכזיים בפארק ובהם מצפור המונפור, חניון הזיתים והשבילים היורדים לנחל כזיב. הדרך מתחילה בכניסה הראשית לפארק. שלט קק"ל בכניסה מסביר על אפשרויות הטיול בפארק. כ-500 מ' מזרחית לחניון החרוב, כביש האספלט פונה צפונה אל כביש הצפון. לפני כן, כדאי להמשיך בנסיעה מעט מזרחה בדרך כורכר נוחה. הדרך חולפת ליד גדר הביטחון של מושב גורן. מצד שמאל (מצפון) נראית חורבת גליל. ייתכן שזוהי קצטרא דגליל (מצודת הגליל), הנזכרת כמציינת את גבול הארץ של עולי בבל. לחורבה לא מוביל שביל מסומן. שביל הבולענים שביל מעגלי להולכי רגל באורך כ-500 מ'. השביל מתחיל את דרכו סמוך לכניסה הראשית ליער. השביל עובר בצל עצי חורש בין בולענים ובורות ניקוז טבעיים שנוצרו בתהליכי קארסט, כלומר, בעקבות המסת הסלעים במי הגשם. השביל מסומן בסימון קק"ל. שביל חוצה פארק שביל הולכי רגל שאורכו כ-1.5 ק"מ. השביל מסומן באדום והוא מתחיל ברחבת החניה שנמצאת כ-500 מ' מדרום לכניסה הראשית (ניתן להגיע לראש השביל בהליכה משביל הבולענים). שביל הטיול מוביל אל מצוקי נחל כזיב ואל מבצר המונפור. השביל עובר בלב חורש והוא מסתיים בחניון המצפור, החניון המרכזי בפארק. ניתן לשוב לראש המסלול בדרך הנוף הראשית, מהלך כ-1.4 ק"מ. ממצפור מונפור למבצר מונפור מסלול באורך כ-3 ק"מ (הלוך ושוב) הכולל מורד תלול לנחל כזיב ומעלה תלול למבצר, ושיבה באותה דרך חזרה. המסלול מסומן בצבע אדום. משך הטיול כ-3 שעות. השביל יורד ממרפסת התצפית אל אפיק נחל כזיב ומטפס בדרך עפר תלולה המובילה היישר אל המבצר (החזרה באותו נתיב!). בערוץ נחל כזיב, למרגלות מבצר מונפור, נמצאים שרידי סכר. המים שנקוו מאחורי הסכר הוזרמו לטחנות קמח במורד הנחל. סמוך לסכר נמצאים שרידי מבנה יפה בן שתי קומות, שייעודו אינו ברור. ייתכן ששימש בתקופה הצלבנית אכסניה לאורחים. ניתן לקצר את מסלול ההליכה אם מקפיצים רכב לסוף המסלול, סמוך למצפה הילה. גן לאומי מבצר מונפור

מבצר מונפור (ההר החזק) בנוי בראש שלוחה תלולה שיורדת לנחל כזיב מדרום. השלוחה, המתנשאת 180 מ' מעל אפיק הנחל, מוגנת משלושה כיוונים בערוצים עמוקים. הגישה הנוחה למבצר אפשרית רק ממזרח, ועל כן שאגו בוני המבצר לנתק אותו מכיוון זה באמצעות חפיר עמוק שחצבו בסלע. במונפור נוסדה באמצע המאה ה-12 חווה חקלאית, חלק מנחלת "מצודת המלך החדשה", שמרכזה במעיליא של ימינו. לאחר קרב קרני חיטין (1187), שבו נחלו הצלבנים תבוסה קשה, נפלה המצודה לידיו של צלאח א-דין. הצלבנים כבשו את המצודה מחדש ובשנת 1220 רכשו אותה חברי המסדר הגרמני הטבטוני. הטבטונים קבעו במונפור את המטה שלהם ובנו במקום את המבצר החזק ששרידיו המרשימים נראים בימינו. הם תרגמו את שמו לשפתם – שטרקנברג. המבצר מוקף חומה חיצונית הכוללת מגדלים. בצד המזרחי, החדיר יותר, צוידה החומה במגדל חזק במיוחד, הנראה היטב בימינו. בכניסה למבצר עוברים תחילה בשרידים של שני מרתפים גדולים, הנמצאים מתחת לאולם מועצת האבירים (רפקטוריום). ממזרח לו נמצא מבנה ארוך שכלל חדרי מגורים, מטבח ובתי מלאכה. מהכנסייה של המבצר נותר רק האגף הדרומי. מדרגות מוליכות אל שרידי המגדל הגדול, שמעבר לו נמצא החפיר. בתחום המבצר נחפרו בורות גדולים שנועדו להבטיח אספקת מים בעת מצור. בשנת 1266 צר הסולטן הממלוכי בייברס על המבצר אך נכשל בכיבושו. חמש שנים אחר כך שב לכאן. הוא מוטט את החומה הדרומית של המבצר החיצוני. המגינים חתמו על הסכם כניעה שהתיר להם לעבור לעכו יחד עם אוצרותיהם והארכיון שלהם, המהווה מקור חשוב לתולדות ארץ ישראל בתקופה הצלבנית. מחניון הזיתים לעין טמיר

שביל רגלי, שאורכו מעט פחות מקילומטר, יורד מהחניון לעין טמיר הנובע באפיק נחל כזיב. השביל מסומן בצבע כחול. משך הטיול (הלוך ושוב) כשעתיים. חניון הזיתים הוא חניון קטן ויפה, השוכן בין עצי זית ומשקיף על צוקיו התלולים והמרהיבים של נחל כזיב. בשוליו המזרחיים של החניון נחבאים שרידי כפר ומבנה מבוצר מתקופת הברונזה התיכונה (מאות 18-17 לפנה"ס). המקום זכה לשם מצד עין טמיר. המעיין נובע מתוך נקרת סלע ומימיו זורמים בין מכתשות אבן גיר שמי הנחל שחקו, עיגלו והבליטו את צבען הלבן והבוהק. בריכות נחל ועצי דולב משלימים את התמונה.

מידע נוסף

גישה לכניסה הראשית

הכניסה הראשית לפארק מסתעפת מכביש הצפון. נוסעים משלומי מזרחה בכביש הצפון (כביש 899) ומגלים את הכניסה לפארק בין סימני ק"מ 12-11.

כניסה מזרחית

כביש 899, ממזרח למושב גורן, מהכניסה ליישוב גרנות הגליל. דרך מסומנת בשחור מובילה לפארק, עבירה לרכבי שטח.

דרך גישה מערבית

מכביש כברי-שלומי (כביש 70) פונים מזרחה לעבר מושב עבדון בין סימני ק"מ 82-81. חוצים את מושב עבדון וממשיכים בדרך סלולה וצרה לכיוון יערה ואחרי כ-1.5 ק"מ פונים ימינה ומגיעים לפארק.

כתיבה: יעקב שקולניק